סוגי מחצבות

המפגעים הסביבתיים אינם מאפיינים במידה שווה את כל המחצבות והמחפורות. ניתן לסווג את סוגי המחצבות הקיימות בהתאם לרמת הפגיעה הסביבתית שלהן. סיווג זה מהווה רמז לרמת השיקום הנדרשת לשם תיקון או הפחתת מפגעים אלה.

מחפורות חול ואדמת מילוי -
שטחי החול מהווים, בחלקם הגדול, סביבה סטרילית או דלה בצמחיה או בבעלי חיים, וכריית החול אינה מהווה מפגע נופי, ולכן הפגיעה של מחפורות החול בסביבתן מינימאלית. הפגיעה העיקרית הנוצרת ע"י מחפורות החול היא יצירת בורות, המקשים על השימוש החוזר באתר המחצבה. בורות אלה ניתנים ליישור בקלות רבה ובהשקעה קטנה, יחסית לבורות כורכר ואבן.

מחצבות כורכר -
במחצבות אלה, אין הכרייה מלווה באבק, ברעש או במפגעים חזותיים חמורים, והכורכר, כמו החול, אינו דורש עיבוד כלשהו. אולם כתוצאה מליכודו של הכורכר, נוצרים בשטח החציבה בורות עמוקים, בעלי קירות תלולים, המגיעים לעיתים לעומק של 20 מטר. בורות אלה יוצרים מפגע בטיחותי ניכר. כמו כן פוגעים הבורות באפשרות החזרת השטח לשימוש חוזר. במקרים רבים משמשים בורות הכורכר לסילוק אשפה מוצקת בצורה בלתי מבוקרת.
עד כה השתמשו גם בכורכר לבניה וסלילה, אך זהו משאב העומד לפני סיום ניצולו.

מחצבות אגרגטים ואבן ליצור סיד ומלט -
במחצבות אלו נעשות פעולות עיבוד חומרי הגלם הנחצבים. מחצבות מסוגים אלה מאופיינים במרבית המפגעים הסביבתיים (חזותי, אבק, רעש, זיהום הסביבה בפסולת מחצבה, פגיעה בבעלי חיים ובצומח וסיכונים בטיחותיים). חומרת מפגעים אלה היא יחסית לגודל המחצבה. בפעולת החציבה מסירים מהאתר הנחצב את השכבה האורגנית, הכוללת אדמה וצמחיה. כתוצאה מכך נחשף השטח כולו. כאשר אתר החציבה מצוי בסביבה מיוערת או חקלאית, בולטת חשיפותו בנוף הסובב. במקרים מסוימים גורמת החציבה להסרת צבעי בליה שהינם כהים מטבעם ולחשיפת הסלע הטרי והבהיר, התבלטות המתבטאת בהבדלי צבע וגוון.
ביחוד יש להביא בחשבון שתי תופעות שליליות עקב החציבה :
1) החיצוב בקירות תלולים ללא קרקע פתוחים לפעולת סחף מוגברת ומהווים סכנה בטיחותית.
2) מחצבות האבן לסוגיהן הן הקשות ביותר לשיקום.