שיקום מחצבות

מדרך הטבע, שואפים בעלי המחצבה להשיג את מירב הרווח במינימום של עלות. מאחר שהוצאות ההובלה מהוות, לעיתים, את המרכיב העיקרי במחיר חומרי הגלם לצרכן, מעדיפים בעלי המחצבות למקם את המחצבות בקרבת צירי תחבורה ראשיים בלי להתחשב בגורמים סביבתיים, נופיים וכלכליים אחרים. בגמר הניצול של חומרי הגלם, ננטשו המחצבות כמות שהם וללא כל טיפול בשטח.
מחצבות אלו היוו מוקד למפגעים הסביבתיים הבאים:

1) שפיכה בלתי מבוקרת של אשפה וגרוטאות- מחצבה נטושה מהווה מוקד משיכה לפעילות של קבלני בניין, גורמים פרטיים ואף גופים מוניציפאליים המוצאים בה מקום נוח להיפטר בו מן הפסולת והאשפה המצטברת בידם.

2) שפיכה בלתי מבוקרת של פסולת ואשפה- גורמת להתרבות מזיקים לחקלאות (מכרסמים, חרקים וכ"ו). כן גורמת שפיכה כזאת לזיהום מי התהום בגלל שטיפת חומרים רעילים משטח המחצבה ע"י הגשמים.

3) היקוות מי גשמים - גם במחצבות שאינן מנוצלות לניקוז שפכים בזדון, ניקווים מי גשמים, המהווים מוקד דגירה לחרקים ויתושים.

4) קירות המחצבה מהווים סיכון בטיחותי של מפולות ונפילה. קיר המחצבה התלול גורם להפרת האיזון האנרגטי של הקרקע מעל המחצבה, דבר הגורם סחיפת קרקע מוגברת ופגיעה בחי ובצומח בסביבת המחצבה.

5) מפגע חזותי קבוע- שכן בתנאי האקלים של הארץ אין לצפות לשיקום טבעי של קירות המחצבה ע"י קרקע וצומח המתהווים באופן טבעי. כתוצאה מהמפגעים הנ"ל, מוצאת קרקע המחצבה הנטושה ממעגל היצור.

מטרדים אלו מפריעים לא רק לנפגעים הישירים כי אם גם לבעלי המחצבות, שכן החלה מסתמנת רתיעה והסתייגות של המוסדות הממלכתיים וגופי התכנון מפעילות המחצבות שבתחומן. במקרים מסויימים ערנות הציבור לבעיות הסביבה הביאה להתנגדות ואף לעיכוב הקמת מפעלים חדשים.

בנוסף לפגיעה האקולוגית, כאמור, העדר שיקום המחצבות גרם וגורם לפגיעה במאזן הקרקעי של המדינה- לדוגמא: תפוקת דונם קרקע נאמדת בכ- 25 אלף טון חומר, אולם כדי לקבל 25 מיליון טון לשנה- מוציאים מהשימוש כ- 1000 ד' קרקע לשנה. מצב בלתי נסבל זה נדון ביוזמת רשות מקרקעי ישראל, משרד התעשיה והמסחר, רשות שמורות הטבע ונציגי הטכניון, וסוכם להביא את הנושא לתודעת בעלי המחצבות ומשרדי הממשלה בכנס מיוחד של ציבור החוצבים, המדענים ונציגי הממשלה הנוגעים בדבר.

בדיונים שהתקיימו הועלה הצורך בהקצבת כספים למטרת "שיפוץ" המחצבות, עם גמר פעולתן. בעלי המחצבות שהפעילו את מחצבותיהם במשך 20 שנה נותרו בלא די הון המספיק לשיקום המחצבה בתום העבודה בה, וכך הסכימו כולם (כולל בעלי המחצבות) שיש להקים קרן אשר תגבה כספים מבעלי המחצבות, בהתאם לתפוקתן, במשך כל שנות עבודתן, ועם תום העבודה תשקם את המחצבות מהכספים שהוקצו במשך פעולתן. בדרך זו יימנעו המפגעים הסביבתיים-נופיים, והקרקע תובא לשימוש חוזר למטרות שונות, בהתאם ליעוד שייקבע במוסדות התכנון, כגון: תעשיה, חקלאות, מגורים, פארקים ושילוב בנוף.