עקרונות פעולה

הנהלת הקרן מחליטה להמליץ למפקח להכריז על מחצבה כנטושה, המפקח מודיע לבעל המחצבה שהאתר טעון שיקום וכן מודיע על כך ברשומות. מרגע זה מתחיל תהליך שיקום בהתאם לחוק:

קנה המידה להחלטת הממונה הינה מלאי חומר הגלם במחצבה. אין הגיון להתחיל בפעולות שיקום מחצבה שיש בה מלאי שניתן לנצלו, ובמקומה יהיה צורך לפתוח מחצבה חלופית. תנאי נוסף להחלטת הממונה הינו תאום עם הרשות המקומית. מרבית המחצבות נמצאות בשטח ציבורי פתוח, תהליך שיקום שאין אחריו פעילות המשכית של הרשות המקומית עלול להשאיר בשטח פרוייקט לא מטופל שהינו מפגע נופי בפני עצמו.

ניתן להגיש ערר על הודעת השיקום לועדת ערר שהוקמה על פי החוק, בפועל לא מונתה ועדה זו ולמעשה לא הוכרזה מחצבה כנטושה אלא בהסכמת בעל המחצבה.

בעל המחצבה רשאי לשקם באופן עצמאי על פי חוק התכנון והבניה, ולהתחיל בשיקום תוך שלושה חודשים, לקבל הוצאות שיקום וזאת אם קיבל אישור מראש מהקרן. בהעדר רצון או ביצוע של בעל המחצבה רשאית רשות שמורות הטבע לבצע השיקום. בהעדר תוכנית על פי חוק התכנון והבניה יכול המפקח להכין תוכנית שיקום ויקבל אישור השיקום מהועדה המחוזית לתכנון ובניה.

נראה איפוא שדרושים כמה תנאים בסיסיים לביצוע שיקום:

1. גמר חומר הגלם במחצבה.

2. הודעת המפקח על המכרות בדבר שיקום.

3. הסכמת בעל המחצבה לשיקום.

4. ביצוע שיקום לפי הוראות חוק התכנון והבניה או אישור תכנית השיקום מאת הועדה המחוזית לתכנון ובניה.

באופן מעשי הגורם המעכב ביצוע שיקום הינו חוק התכנון והבניה, הצורך לקבל אישור מהועדות לתכנון ובניה, וכן התלבטות בעל הקרקע (רמ"י) באשר ליעוד הקרקע שיקבע. שורש העיכוב העיקרי בביצוע פרוייקטים הינם האינטרסים הכלכליים: אם קיימת תכנית מיתאר לאזור, הקרן יכולה להכין תכנית שיקום מפורטת אולם המועצה המקומית לא תמיד מעונינת לקדם תוכניות, לעיתים תהיה מעונינת ליעד הקרקע למטרות כלכליות או לשמר פעילות כלכלית קיימת.

 

שיקום מחצבות נטושות בחלקן הינו בעייתי. לשקמן דרושים 2 תנאי יסוד:

1. הסכמת בעל הקרקע והמפעיל.

2. תכנית יעוד קרקע והסכמת הרשות המקומית.

תכנית השיקום צריכה להתבסס על יעוד הקרקע העתידי. תכנית השיקום החלקי דורשת התאמת הפעילות המתוכננת לאופי עבודה בסמוך למחצבה דהינו לא ניתן לשקם מחצבה נטושה בחלקה לצורך פארק או תעשיה (למעט תעשיית בטון ומוצריו), תעשיות אחרות וכן פארק אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם מחצבה פעילה שיש לה מאפייני זיהום ידועים. לפיכך הכרת חלק ממחצבה כנטושה ושיקומה אינו מעשי אלא במקרים בודדים.

יתר על כן, אם ברצון בעל המחצבה להמשיך ולהרחיב הפעילות, יזהר ולא יכריז על נטישת חלק מהמחצבה. המקרה הבולט בו הוכרזה מחצבה כנטושה חלקית היה באתר בנימינה (זאת כתנאי הברון שהכתיב שיקום תוך עבודה). שיקום תוך ביצוע קיים גם במחצבות חול וכורכר, וכמובן במחצבות חדשות על פי חוק התכנון והבניה המחייב אותן להשקיע בשיקום תוך כדי עבודה. אולם מחצבות אלה חדשות יחסית ולא הגיעו לשלב של הכרזתן כנטושות חלקית.